בת הרב ואִמה

שאול טשרניחובסקי (1875-1943) נולד בעיירה מיכאילובקה, על גבול אוקראינה למשפחה יהודית מסורתית, מחובבי ציון. הוא למד ב'חדר' עד גיל עשר, ואז עבר לבית-ספר רוסי, שם נחשף לעולם הגדול. בשנת 1890 עבר לאודסה, שם למד בבית ספר למסחר, למד שפות רבות (ידע ששימש אותו בשלב מאוחר יותר בתרגום יצירות זרות לעברית) ושם גם כתב ופרסם את שיריו הראשונים. בשנת 1899 החל בלימודי רפואה אותם סיים בשנת 1906, בתקופת לימודיו המשיך לכתוב ואף פִּרסם ספרי שירה. עם סיום לימודיו חזר לרוסיה ועסק ברפואה. בשנת 1923 עזב את רוסיה ושהה מספר שנים בברלין ואחר כך תקופה קצרה בארצות הברית. בתקופה זו עסק בעריכת מדור רפואה באנציקלופדיה העברית "אשכול" וכן השתתף בעריכת העיתון "התקופה".

בשנת 1931 עלה טשרניחובסקי לארץ ישראל, השתקע בתל אביב ועבד בה כרופא לילדי העיר. במקביל לעיסוקו כרופא, המשיך לכתוב שירה, לתרגם, לערוך ספרים הקשורים במונחי רפואה ועוד. את תקופת חייו האחרונה עשה בירושלים שם הלך לעולמו בגיל 68. טשרניחובסקי הובא למנוחות בבית-העלמין טרומפלדור בתל-אביב. בית-הסופרים בתל-אביב נקרא על שמו. בין שיריו של טשרניחובסקי שהולחנו ואשר בוצעו על-ידי טובי היוצרים והזמרים והפכו לקלאסיקה ישראלית: "הוי, ארצי מולדתי", "נטשו צללים", "שחקי, שחקי" (אני מאמין), "מכל פרחי מור בגן", "בעלייתי שם יפתי" ורבים נוספים.

נחום נרדי (1901-1977) - נולד בקייב שבאוקראינה כנחום נרודיצקי, למשפחת חסידים לומדי תורה. כילד צעיר התגלה כישרונו המוזיקאלי, והוא החל ללמוד לנגן בפסנתר. בשנת 1919 סיים את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון של קייב בהצטיינות. הוא המשיך להשתלם בוורשה ולאחר מכן באקדמיה למוזיקה של וינה, שאותה סיים בשנת 1922. שמו החל להתפרסם ברחבי אירופה כפסנתרן מזהיר וכמלווה מחונן. בשנת 1923 עלה לארץ-ישראל ואז עִברת את שם משפחתו לנרדי. מייד עם הגיעו פצח בסדרת מופעים ברחבי הארץ. מופעים אלה היו מגוונים וכללו קטעים קלאסיים, מחרוזות שירים רוסיים, נעימות חסידיות וכמובן – נעימות עבריות (במהלכן נהג הקהל להצטרף אל נגינתו בשירה ובריקודים). בשנת 1929 נסע להשתלמות בברלין. באותה עת הגיעה להשתלמות בברלין גם הזמרת ברכה צפירה, והשניים נפגשו לראשונה. מפגש זה פתח בפני נרדי אופקים מוזיקאליים חדשים, שאותם הביאה צפירה ממסורות ספרד, בוכרה ותימן. מפגש זה פתח אצלו את הפתח לאלמנטים מוזיקאליים מזרחיים, שיאפיינו את יצירתו בעתיד. זמן קצר לאחר היכרותם יצאו נרדי וצפירה לסיבוב הופעות של כשמונה שנים באירופה ובארצות הברית.

נרדי כתב שירי ילדים רבים, רובם מושרים ומוכרים עד היום ובמקביל הִלחין לתיאטראות הסאטיריים "הקומקום" ו"המטאטא".

צילה דגן (1946-2004) נולדה בפולין ועלתה לארץ בהיותה כבת 11. משפחתה הייתה מוזיקלית מאוד וכישרונה המוזיקלי של צילה התגלה בגיל צעיר מאוד. בהיותה בת עשרים השתתפה בתכנית "תשואות ראשונות", וזו ההקלטה הראשונה בה תועד קולה היפה. זמן קצר לאחר הקלטה זו התגייסה לצוות הווי של הנח"ל, שהתפרסם בשירים "חורשת האיקליפטוס", "מלאך מסולם יעקב", "זמר שכזה", וזכור עד היום כאחד מצוותי ההווי המוצלחים באותה תקופה.

לאחר שחרורה מהצבא השתתפה בשורה של מופעים והרכבים, הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה שזכה לביקורות מצוינות והקליטה שירי ילדים רבים.
שנות השבעים היו שנות עשייה מבורכת - חלק ניכר משיריה הידועים הוקלט אז, כשהשתתפה בהרכבים שונים ובתכניות שונות, ביניהם להקת פיקוד דיזנגוף, להקת הצירוף המקרי, תפוח הזהב, ערבי שירי משוררים שהפיקו בגלי-צה"ל, שירי יידיש מתורגמים, ארץ טרופית יפה ועוד.

בין שיריה הידועים, שהוקלטו באותה תקופה ובביצועה הפכו לקלאסיקה משובחת נמצאים- "וידוי", "ולא היה בינינו אלא זוהר", "כוכבים בדלי", "על הדרך עץ עומד", "חמדה", "נחל שלי" ושירים רבים נוספים. בשנת 1985 ביצעה בחגיגות הזמר בערד את השיר "כשתשוב", אך בשנים שלאחר מכן פנתה צילה לאפיקי עשייה אחרים כגון ציור ועבודות ויטראז' וזכוכית. בשנתיים האחרונות לחייה חזרה לשיר והקליטה ביחד עם בנה, המוזיקאי גיא דגן, את אלבומה האחרון. קולה של צילה דגן נדם ב-2004, לאחר מאבק במחלת הסרטן.