הלאה ירדן

נפתלי הרץ אימבר (1856-1909) - יליד העיירה ז'לוצ'וב שבגליציה (היום חלק מאוקראינה). משורר, שמקומו בשורה אחת עם המשוררים העבריים הגדולים שמור לו בזכות שירו שהפך להמנון הלאומי – התקווה.

אימבר שגדל בבית יהודי מסורתי, החל לנדוד בעולם בגיל צעיר ובהגיעו לבירת תורכיה דאז, קושטא, פגש את הזוג לורנס ודוריס אוליפנט. לורנס אוליפנט היה עיתונאי וסופר שחיבר ספרי מסעות. הוא ורעייתו (שלא היו יהודים) התלהבו מהרעיון הציוני והציעו לאימבר לנסוע אִתם לארץ-ישראל ולשמש מזכירו של אוליפנט. אימבר הגיע לארץ-ישראל בשנת 1882 ושהה כאן כארבע שנים. בשנים אלה נדד בארץ בין המושבות, הִרבָּה להתפלמס עם התושבים, שתה לשוכרה, אך גם חיבר שירים לכבוד המושבות ראשון לציון, ראש פינה, עקרון, גדרה, משמר הירדן ועוד. בהיותו ציוני נלהב, התרשם מהחלוצים ועודד אותם להתמיד במשימתם הקשה. הוא אף פרסם מאמרים ושירים בכתבי העת של התקופה "חבצלת" ו"הצבי". דמותו של אימבר הייתה שנויה במחלוקת. הוא היה שונה, מוזר, מרדן - בולט בהתנגדותו לממסד, שתיין ונודד חסר-שורשים. עם זאת היה משופע בכישרונות טבעיים רבים וידע לכבוש לבבות ולהתחבב על הבריות במהירות.לקראת סוף שהותו בארץ הוציא לאור את קובץ שיריו "ברקאי". השיר "הלאה ירדן" - או בשמו "משמר הירדן (השני)" - התפרסם בקובץ זה. בשנת 1887 חזר אימבר לאירופה. עשר שנים מאוחר יותר הגיע לארצות-הברית, שם הלך לעולמו בניו-יורק באוקטובר 1909, כשהוא שיכור, אומלל וחסר-כל. עצמותיו הועלו לארץ בשנת 1953 ונקברו בירושלים.