הבה נגילה

אברהם צבי אידלסון (1938-1882), נולד בעיר פליקסברג שברוסיה. הוא נחשב לגדול חוקרי המוזיקה העממית יהודית. חי בירושלים בין השנים 1921-1906 ומצא בעיר כר נרחב לפעילותו המחקרית משום הימצאות נציגות מכל העדות, ספרדים, אשכנזים, תימנים ויוצאי צפון אפריקה בה.

בעזרת מכשיר הקלטה "חדיש", הפונוגרף, אסף אידלסון הקלטות של שירי העם, רשם ושימר את השירים ואת המסורות המוזיקליות. הוא התמקד בעיקר בחקר המסורת התימנית, שבה ראה מסורת שנשמרה מהשפעות חיצוניות ושמרה על שרידי הנגינה העברית הקדומה. בנוסף לאלה הוא ארגן מקהלה, הדפיס מאמרים שעסקו במוזיקה העברית ולפרנסתו עסק בהוראה בבתי-ספר.
בשנת 1921 עזב את הארץ כדי לפרסם ולהפיץ את מחקריו בגולה ובעיקר כדי למצוא מו"ל לספרים שחיבר. הוא הצליח להוציא לאור את עשרת הכרכים של "אוצר נגינות ישראל". חמשת הכרכים הראשונים ראו אור בעברית, בגרמנית ובאנגלית, ואילו החמישה האחרונים הודפסו בגרמנית ובאנגלית בלבד. יש לציין שאידלסון הקפיד על כתיבת התווים מימין לשמאל בהתאם לשפה העברית. הוא כתב, בין היתר, את המילים ואת המוזיקה לאופרה הראשונה שהוצגה בארץ (בשנת 1922) 'יפתח'.

את השיר 'הבה נגילה' כתב אידלסון בשנת 1917, בה הוא אף בוצע לראשונה על-ידי מקהלה בניצוחו. השיר הוקלט לראשונה שנה מאוחר יותר בביצוע שלושה חזנים בעזרת מכשיר ההקלטות של אידלסון, הפונוגרף. בהקלטה זו מושר השיר בקצב אִטי וב'השתפכות' חסידית אופיינית.

על מקורו של השיר מספרים, כי הוא נכתב מתוך שמחה גדולה של היישוב היהודי בירושלים על כניסתו של הגנרל אלנבי לעיר. אידלסון החליט לכתוב שיר לציוּן המאורע הגדול, שעבור התושבים היה סימן לביאת המשיח. הוא בחר במנגינה שהייתה מושרת בחצר חסידי סדיגורא, עיבד ושינה אותה במקצת, כתב לה מילים המבטאות שמחה גדולה וכך נוצר השיר.

השיר הפך לאחד הפזמונים הפופולאריים של ימי ראשית הציונות ועם השנים הפך למוכר בעולם כולו, ואולי אף לשיר המזוהה יותר מכל שיר אחר עִם ישראל.