שחקו נא טף שלי

מרדכי גבירטיג (1877-1942) - נולד בקרקוב שבפולין למשפחה יהודית-מסורתית קשת-יום. בילדותו למד ב'חדר', אולם בהיותו בן עשר נאלץ לצאת ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא מצא עבודה כשוליית נגרים, ומשהתמחה היה יוצא בראשית השבוע, נודד בין העיירות והכפרים, מוצא את פרנסתו וחוזר לביתו ולמשפחתו לקראת שבת.

גבירטיג כתב שירים שונים. הוא נהג לחבר את המילים (ביידיש) ולרוב גם את המנגינות בעצמו. במהלך יום העבודה היה עובד ושר, וילדי הסביבה היו מתאספים סביבו ולומדים לשיר את שיריו. בשעות שלאחר העבודה היה אוסף את המבוגרים ושר גם להם.

נושאי שירתו של גבירטיג היו היגון והסבל, העוני, היתמות והעצב ולעתים קרובות עסקו שיריו בדמות ילד או ילדה (למשל שיריו הידועים "רייזלה" ו"יענק'לה").

שירו הידוע ביותר הוא "העיירה בוערת", שנכתב בתגובה לפוגרום שנערך בשנת 1936 ביהודי פשיטיק, והפך למעין המנון לסבלות השואה. באותה שנה הוציא לאור את ספר שיריו – מילים ותווים שנקרא בתרגום לעברית "שיריי שלי".

מרדכי גבירטיג נרצח בזמן הגירוש של יהודי קרקוב. בעת הגירוש החל גבירטיג לשיר ולרקוד והקים סביבו מהומה. כדי להשתיקו ירה בו השוטר הנאצי שליווה את הגירוש.

לאחר מותו הוציאה 'הוועדה ההיסטורית בפולין' ספר שבו רוכזו השירים שכתב גבירטיג בתקופת השואה.

ז'ני לוביץ' (1912-1965) - שחקנית וזמרת בתיאטרון הסאטירי "לי לה לו". היא עלתה לארץ מווילנה בשנת 1944. לוביץ' זוהתה בתחילה כזמרת מבצעת של שירי יידיש, עד שנתן אלתרמן כתב במיוחד עבורה מספר שירים כמו "בכל זאת יש בה משהו", "אתה חסר לי" ואחרים, שסימנו את התפנית שלה מהיותה זמרת "שמאלץ יידי" לזמרת קברטים מלאת סקס-אפיל, שהפכה למושא תשוקתם של גברים רבים באותה תקופה. את שנותיה האחרונות עשתה בברזיל, שם גם הלכה לעולמה בגיל 53.