שאו ציונה נס ודגל

השיר, משירי ציון המוקדמים, שימש כאחד השירים שליוו את התנועה הציונית בראשיתה, ונכתב בעקבות הקונגרסים הציוניים. בתקופה שבה קמו כ-650 אגודות ציוניות, לכל אחת מהן מצע ותקנון, הייתה מטרת הקונגרסים לאחד את האגודות לגוף ציוני אחד. הדגש המושם במילות השיר על ה"יחד": "מי ברכב מי ברגל, נעש-נא לאגודה... יחד נלכה-נא נשובה ארצה אבותינו..." , מצביע על כך גם הוא.

כותב המילים, נח רוזנבלום עבד במערכות עיתונים וכתב פזמונים.

מלחין השיר, נח זֶלוּדְקוֹבסקי, כיהן כחזן בבית כנסת בעיר קאליש, העתיקה שבערי בפולין. זלודקובסקי שהיה אדם בעל ידע נרחב, נחשב לאחד מחשובי החזנים והמלחינים שצמחו ביהדות פולין.

בשנת תרס"ג פרסם אברהם משה לונץ, חוקר ארץ ישראל ומו"ל, את השירון העברי הראשון "כינור ציון" ובו חמישים שירים ציוניים ולאומיים, ביניהם השיר 'שאו ציונה נס ודגל', תחת השם "נס ציונה".

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוזמן לונץ לחקירה ע"י השלטונות הטורקיים בעוון הסתה לאומית למרד. לפני החוקרים היה מונח הנוסח המתורגם לטורקית של השירים "שאו ציונה" ו"התקווה". 'מה יש לכם בלב פנימה?', שאל החוקר את לונץ, ו'איזה דגל אתה קורא להניף ב"שאו נס ציונה"'? לונץ הסביר בסבלנות, ורחל ינאית, המתורגמנית, ניסתה לרכך את לב החוקרים. בסופו של דבר הוטל על לונץ קנס כספי, דפוסו נסגר, וספריו הוחרמו.