אין אדיר כאדוני

ברכה צפירה נולדה בשנת 1910 להורים יוצאי תימן. ברחוב הירושלמי שבו גדלה נחשפה למגוון רחב של צלילים וניגונים, שמקורם בריבוי התרבויות שסבבו אותה. לימים, עיצבה חשיפה זו את עולמה התרבותי.

את חינוכה הפורמלי רכשה (ביחד עם שרה לוי-תנאי, שהיתה לחברתה הטובה) בכפר הנוער מאיר שפיה. באמצע שנות ה-20 החלה ללמוד מוסיקה בקונסרבטוריון "קדמה", ובמקביל למדה גם משחק. בימי שהותה בתל-אביב הִכּירה את חבורת "טראסק" (שומרי גחלת השפה העברית של אותם ימים) בה היו חברים גם אברהם אלדמע (אביו של גיל), אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן ורבים אחרים. משה ואלין, שהקים וניהל את "התיאטרון הארץ ישראלי", הפך למנהלה האישי ועם הקמת "הקומקום" (התיאטרון הסאטירי הראשון בארץ) על-ידי אביגדור המאירי הצטרפה אליהם גם ברכה צפירה.

בתקופת לימודיה בברלין, פגשה צפירה את המלחין והפסנתרן המופלא נחום נרדי. השניים החלו להופיע יחד ובהמשך גם נישאו. החיבור המקצועי בין שני ענקי הזמר הללו הוליד סגנון שלא היה מקובל אז בארץ ואשר למבקרי מוסיקה רבים היה קשה להבין אותו.

בחלוף הזמן וככל שהתפשטה הצלחתם של השניים, החלו גם מלחיני התקופה לקחת חלק פעיל בליווי, בכתיבה ובעיבוד של שיריה (ביניהם מרק לברי, פאול בן חיים, ועדן פרטוש). בשנת 1933 נולדה נעמה להם (אשר הפכה בבגרותה לזמרת אופרה מצוינת).

בשנים 1942-1939 הרבתה צפירה להופיע בליווי המלחין פאול בן חיים ובליווי תזמורת (בעיקר בהופעות בעיר תל אביב). בשנת 1978 ראה אור ספרה "קולות רבים", שעסק בזמר המזרחי על כל גווניו.

ב-1.4.1990 הלכה ברכה צפירה לעולמה, והיא בת שמונים.

קולה, כישוריה ויכולתה להטמיע את הזמר המזרחי המשובח בלב כולנו יישארו אתנו לעד.

בהכנת תקציר הביוגרפיה נעזרתי בהקדמה היסודית של ערן ליטוין לחוברת היפה המצורפת לתקליטור שראה אור בשנת 2006 בהוצאת חברת התקליטים הד ארצי. את פרטי השירים ניתן למצוא באתר הנוסטלגיה.