את אדמה

אריה יחיאלי (1922-1947) נולד בגרמניה ועלה לארץ בהיותו בן ארבע-עשרה. בשנת 1943 עלה במסגרת גרעין 'הנוער העובד' להתיישבות ברביבים (עסלוג'). יחיאלי ניחן בכישרון לשפות, וחיש מהר קנה לעצמו בקיאות בשפה הערבית-בדואית ולמד את מנהגיהם של השכנים בנגב. הוא התיידד עם הבדואים, התעניין בשירתם ובמנגינותיהם ואף תרגם משיריהם לעברית. בשל קרבתו אל הבדואים הוא שימש כשומר וכונה 'המוכתר'. בשנת 1947, משפרצו המהומות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, הפכו ידידיו הבדואים לאויבים. בדצמבר 1947 יצא בליווי נוטרים להביא רופא מבית אשל לטיפול בפצוע קשה. בהיותם במרחק 50 מטרים ממשטרת עסלוג' ניתך עליהם מטר יריות. אריה יחיאלי נהרג במקום.

שיר בדואי נוסף שתרגם אריה יחיאלי הוא 'שיר באר' ('הַרבִּי טוּבֵך'), שהולחן ע"י דוד זהבי והפך לריקוד-עם ידוע.

רן אלירן נולד וגדל בחיפה. הוא התגייס לצבא במסגרת גרעין נח"ל, ובזכות כישוריו המוזיקליים (נגינה בגיטרה ובאקורדיאון וכמובן, שירה) צורף לצוות הווי של הנח"ל. בשנת 1955 פגש רן אלירן בנחמה הנדל ששירתה בלהקת הנח"ל. בשעות הפנאי הם נהגו לשיר ביחד שירי-עם. לאחר השחרור החל אלירן להופיע לבד, כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה. בשנת 1958 הקימו אלירן והנדל את הצמד 'רן ונמה', שאף הופיע בתכניתו של מנחה הטלביזיה האמריקאי אד סאליבן וזכה שם להצלחה גדולה. השניים הקליטו שירי-עם ישראליים רבים שהפכו עם השנים לקלאסיקה.

גם לאחר פירוק הצמד 'רן ונמה', המשיך רן אלירן להופיע, להלחין ולהקליט. שירים כמו 'זר של נרקיסים', 'שארם א-שיח', 'החזיקי לנו אצבעות', 'הבתים שנגמרו ליד הים', 'יום אביב חינם', 'לבב אנוש', 'לא, לא, לא' ושירים רבים נוספים, שהינם נכסי זמר ומוכרים לכל הם תרומתו של אלירן לזמר העברי.
לצד שירים מקוריים מקפיד אלירן מאז ומתמיד להקליט שירי-עם ישראליים כמו 'צאנה צאנה', 'עופי רוח', 'ככלות ייני', 'שבת בכפר', 'שדמתי', 'כאגדת רבקה' ועוד...

רן אלירן חי כיום בארצות הברית, אך מבקר בארץ באופן תדיר ומופיע על במות ישראל.